אינדקס מושגים

אינדקס מושגים :

תקשורת המונים – תקשורת פומבית המגיעה במהירות ובאופן מהיר  לקהל גדול,המוען של תקשורת ההמונים הם ארגוני תקשורת מורכבים הכפופים לאילוצים ארגוניים, הפקת המסר כוללת בהוצאות.

עיתונות ארצית- העיתונים הנופצים ברחבי הארץ ומסקרים אירועים ארציים ובינלאומיים. לדוגמא: "ידיעות אחרונות", "מעריב", ישראל היום".

עיתון איכותיים/אליטיסטיים- עיתונים שנקראים על ידי מעמדות שונות .עיתונים המסקרים נושאים מתוך ראיה של אחריות חברתית ובקרה על השלטון. דוגמא :  "הארץ". מאפייני העיתונות: רצינית, דגש יותר על מידע, ביקורתית יותר כלפי הממסד , תורמת לפיקוח על השלטון במסגרת הדמוקרטית.

צילום פפראצי- צילום שמתקבל מצלמים שעיקר עיסוקם הוא צילום מפורסמים תוך חדירה לפרטיות שלהם. פעמים רבות משמשת המילה "פפראצי" ככינוי גנאי לצלמים אלה, אך עם זאת פעמים רבות מזמינים הסלבריטאים את צלמי הפפראצי שמסייעים להם.

המסר הצילומי- בחירת המקום, האירוע, הקומפוזיציה; הסיפור; הכותרת; לכידת הרגע,ביום סצנה, עיבוד.

אתיקה עיתונאית- אתיקה היא  תורת המוסר.
האתיקה באה להדגיש את הערכים והנורמות. מה נכון ומה לא .
האתיקה הינה עקרונות ההתנהגות הנכונים במקצוע מסוים או בקבוצה מסוימת תקנון האתיקה,
נקבע ע"י מועצת העיתונות וקובע את האסור והמותר מבחינה מוסרית בעבודת העיתונאי.
זוהי רשימה של כללים (ולא חוקים), הבאים להסדיר את עבודת העיתונאי ולסייע לו בדילמות שהוא נתקל בהן במהלך עבודתו.

חופש הביטוי - זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו מבלי שיוטלו הגבלות על כך.
החופש הניתן לאזרח לפרסם ועל ידי כך גם לחלוק על אחרים – בכתב, בקול ובתמונה. חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מוגדרים כ"זכויות על".

אתיקה בפרסום- מסגרת של חוקים, כללים, קודים ונורמות שמטרתם להגדיר סטנדרטים בתחום הפרסום. בין הנקודות העיקריות של אתיקה בפרסום ניתן לציין: זיהוי של התוכן כפרסומת, הצגת מידע נכון ובטעם טוב, הימנעות מהטעיית הצרכן, הימנעות משימוש בפחד ומעידוד אלימות, שמירה על פרטיות של הצרכן והבנה כי פרסומת המיועדת לקטינים צריכה להיות מותאמת לגילם.

זכות הציבור לדעת- היא זכותו של אדם, ושל הציבור כולו, לקבל מידע הרלוונטי לצרכיו ולתחומי העניין שלו. לזכות זו זוויות שונות.

זכותו של האזרח לקבל מידע מרשויות השלטון על פעולתן. מימוש עיקרי בישראל של זכות זו נעשה בחוק חופש המידע.

זכותו של אדם לקבל מידע באמצעי התקשורת, בנושאים שבהם עוסקים אמצעי התקשורת. זכות זו מתנגשת לעתים באינטרסים אחרים, כגון ביטחון המדינה או הזכות לפרטיות, ונדרשת הכרעה בדבר האיזון הנכון בין שתי הזכויות. זכות הציבור לדעת משלימה את הזכות לחופש הביטוי.

חופש הביטוי -משמעותו הזכות של כל אדם לומר ולפרסם את אשר על לבו. זכות זו קשורה לכמה זכויות נוספות: הזכות להפגין, זכות הציבור לדעת .

ניו מדיה  New-media - כל אמצעי התקשורת שהופיעו עם כניסת האינטרנט ובעיקר עם העברת המידע בקצב מהיר (בישראל: ראשית המאה ה-21),
 בעקבות עליית אמצעי תקשורת אלו, צמחה עיתונות מקוונות שכבר אינה תלויה בהדפסה ובמחזור החדשות הישן, אלא היא מתעדכנת באופן תדיר; וכן צמחו רשתות חברתיות מקוונות.

קריטריונים לקביעת ערך חדשותי –

            א. חשיבות: מבחינת התייחסות לחיי האדם ומצבו הקיומי.

            ב. רלוונטיות: שייכות ונגיעה של אירוע לקהל היעד.

            ג. ייחודיות: אירוע חריג, שונה ומפתיע

            ד. אישיות מפורסמת: אירועים העוסקים בחייהם של אנשי ציבור.

            ה. עניין אנושי הגובל בהתרחשות נס, אירוע הטעון ברגשות עזים.

            ו. עדכניות: מידע חדש התורם להבנתנו את המציאות ומסייע בקביעת עמדה.

העיתונים הפופולריים/עממיים-עיתונים הפונים אל קהל יעד רחב עד כמה שאפשר. לדוגמא - "ידיעות אחרונות" ו"מעריב".
 מאפייני העיתונות- סנסציונית (חדשות מרעישות), צהובות, מבדרת, שימוש בשפה יותר ריגושית ודרמטית, מעצימה את הרגש, משתמשת בתצלומים כדי להעצים את חוויות ותחושות הקורא, שימוש רב בצבעים הן בכותרות (בהתאם לאופי הידיעה) והן בתמונות צבעוניות, העדפת כותרות גדולות ובחירת מילים דרמטיות, תורמת לפיקוח על השלטון במסגרת הדמוקרטית.

צילום חובבים-צילום על ידי אדם שאינו עוסק בצילום. צילומים אלה מבטאים תחושה של קרבה ושייכות לאירוע מאחר וצולמו על ידי מי שהיה חלק מההתרחשות.

צלמים חובבים לא עובדים תחת מגבלות צנזורה ופעמים רבות הם "מתחרים" על מקומם של הצלמים המקצועיים.

  תקשורת המונים – תקשורת פומבית המגיעה במהירות ובאופן

סימולטני לקהל גדול, הטרוגני ואנונימי. המוען של תקשורת ההמונים הם ארגוני תקשורת מורכבים הכפופים לאילוצים ארגוניים, והפקת המסר כרוכה בעלות כלכלית.

חופש הביטוי לעומת פלישה תקשורתית לצנעת הפרט  - ההכרה המשפטית בזכותו של האדם לפרטיות, ובהכרח להגנה על פרטיותו מפלישה תקשורתית במיוחד, היא חדשה למדיי (סוף המאה ה- 19). השאלה הנשאלת היא מהו התחום ה"פרטי" שאליו אסור לתקשורת לפלוש? המשפטנית פרופ' רות גביזון הגדירה את הפגיעה בתחום הפרטי כ"מצב שבו הפרט חשוף לחשש של פרסום מלא של כל האירועים בחייו הוא מצב שבו נפגעת היכולת שלו לקיים יחסים של ידידות ואהבה עם אחרים, שכן יחסים אלה חייבים להיות מושתתים על אמון ועל היכולת של אדם, במידת מה לפחות, לשלוט על המידע על עצמו, שאותו הוא בוחר להעביר לידיו או לאהובו.